פרטנר תקשורת בע"מ נ' בית חולים כרמל

החלטה

מבוא

המבקשת- המערערת פנתה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת פומרנץ') מיום 22.9.2011 בת.א. 1847/08, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן והמבקשת חויבה לסלק ידה לאלתר מהמקרקעין הידועים כחלקה 68 גוש 10779 לרבות האנטנה וציוד התקשורת המצוי במקרקעין, תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

כמתואר בהחלטת בית משפט קמא מיום 13.9.11, התובעת- המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת- המבקשת לסילוק האנטנה שהוצבה בשטחה לטענתה. בית משפט קמא לאחר ניתוח טענות הצדדים, שמיעת המצהירים לרבות מודד מוסמך שחוות דעתו צורפה לבקשה הגיע למסקנה כי דין בקשת הרשות להתגונן להידחות. בית משפט קמא קבע בין היתר כי אין מחלוקת שהמשיבה רשומה כבעלת מקרקעין בנסח רישום מקרקעין וכי העיריה אמנם פרסמה תוכנית לפיה חלק מהמקרקעין מיועד להפקעה אך הליך ההפקעה לא הושלם מעולם ולמעשה טרם בוצע, משהתובעת לא חתמה על היתר הבניה מכוחו נבנתה האנטנה, לא ניתנה הסכמת בעל הנכס למתן ההיתר. לבסוף היא הוסיפה כי ממילא חוזה השכירות נקבע לחמש שנים מיום 22.8.02 ומכאן שהתקופה הסתיימה ביום 21.8.07. ובהתאם לס' 6.4 להסכם השכירות ממילא לא ניתן להאריך התקופה.

לאור כל האמור לעיל, בית משפט קמא קבע כי המבקשת חייבת לפנות את המקרקעין שכן היא נמצאת בו שלא כדין. ולכן חייבה המבקשת לסלק את ידה לאלתר מהמקרקעין לרבות האנטנה וציוד התקשורת המצוי במקרקעין. כמו כן המבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.

המבקשת פנתה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בקשה אשר נדונה ע"י הרשם זיתוני שבהחלטתו מיום 7.10.11 קבע כי לאחר עיון בתיק הגיע למסקנה כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין אך יחד עם זאת בהתחשב בפרק הזמן הממושך שבו התקיים ההליך ובאופיו הדרסטי של הסעד של הריסת האנטנה הסלולרית הוא מצא לנכון לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לסילוק היד והריסת האנטנה וציוד התקשורת עד ליום 7.11.11 כדי לאפשר למבקשת לבקש מערכאת הערעור לעכב את ביצוע פסק הדין.

תמצית טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי סיכוי הערעור טובים מאוד, בית משפט קמא קבע בשלב מקדמי של דיון בבקשת רשות להתגונן כי עירית חיפה אינה בעלת זכויות במקרקעין ולפיכך אינה יכולה להשכיר אותם וזאת מבלי שהעיריה צורפה כצד להליך ומבלי שנשמעה עמדתה, המדובר לטענתה במקרקעין שהם ציר תנועה מרכזי, שהעיריה מחזיקה בהם בפועל כ- 40 שנה ללא התנגדות המשיבה.

לטענת המבקשת בית משפט קמא בהחלטתו הורה למבקשת להסיר ולהרוס מהמקרקעין אנטנה אשר נבנתה על פי דין כל זאת למרות שבית המשפט היה נעדר סמכות ענינית להורות על סילוק יד תוך פגיעה בגוף הנכס. בית משפט קמא טעה כמו כן כשקבע כי היתר הבניה שהונפק פג תוקף שכן מדובר בהיתר בניה שהונפק לצמיתות. מה גם שבית משפט קמא לא היה מוסמך לדון ולהכריע בתקפותם של היתרי הבניה, מאחר ולמבקשת הגנה טובה ביותר יש ליתן לה את יומה בבית משפט.

באשר למאזן הנוחות והשבת המצב לקדמותו, המבקשת טוענת כי אם תהרוס המתקן לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו במידה ותזכה בערעור, הנזק שייגרם לה ולציבור לקוחותיה הינה ברור וחד משמעי, מדובר בפגיעה קשה באפשרות מתן שירותי תקשורת על ידי המבקשת באזור נרחב, לא מדובר כאן רק בפגיעה כספית קשה, אלא גם בפגיעה תדמיתית חריפה באופן שאינו ניתן לתיקון או לפיצוי. למשיבה לא יגרם לטענתה כל נזק מהעיכוב שכן המתקן עומד במקרקעין משנת 2002, כך היה המצב במשך עשרות שנים.

המבקשת מפנה בבקשתה לתצהיר מנהל אזור הצפון באגף הרדיו אצל המבקשת המהנדס חיים דסה שתצהירו צורף כתמיכה לבקשה, המהנדס מתאר לטענתה את נזקי המבקשת מסילוק האנטנה. המצהיר בס' 4 לתצהירו טוען כי: " הסרתו של המתקן, תגרום לפגיעה חמורה בכיסוי התקשורתי שניתן למנויי חברתנו בסביבת המקרקעין ותדרוש אמצעים ומאמצים רבים למציאת אתר חלופי, הקמתו, הפעלתו והתאמתו לרשת, כמו גם השפעה הדדית רבה על כל האתרים הסמוכים אליו". הוא מוסיף כי הפסקת פעולת המתקן תגרום לניתוקי שיחות של לקוחות רבים וכפועל יוצא יגרם למבקשת נזק תדמיתי חמור וכן נזק כספי כבד כתוצאה מאבדן תעבורה ברשת התקשורת.

תמצית טענות המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן לטענתה סיכוי הערעור המתייחס לקביעות בדבר השימוש שלא כדין במקרקעין שבבעלות המשיבה הינם אפסיים, לטענתה אין בפסק הדין כל קביעה אופרטיבית כנגד עירית חיפה באשר לא הייתה כלל צד להליך, כך שניסיונה של המבקשת להציג כאילו הוכרעו גורלה וזכויותיה של העיריה שלא בפניה אינן נכונות.

הכרעת בית משפט קמא נעשתה על בסיס היותה של המשיבה בעלת הזכויות הרשומות במקרקעין מוסדרים, ואילו למבקשת מנגד אין כל טענה להסכם עם המשיבה ו/או לזכות ממשית אחרת במקרקעין.

המבקשת לטענתה לא הראתה ולו הגנה לכאורה בפני התביעה ומשכך החליט בית משפט לדחות את בקשתה למתן רשות להתגונן. כך למשל בענין ההפקעה העובדה שהעיריה פרסמה תוכנית לפיה חלק מהמקרקעין מיועד להפקעה לא מקנה זכויות קנייניות עד אשר מושלם הליך ההפקעה, אשר בעניינו כלל לא החל, הרישום מעיד והמבקשת אינה טוענת אחרת כי ההפקעה טרם בוצעה, משכך הבעלים הם הבעלים הרשומים שהם המשיבה.

המשיבה מוסיפה כי ממילא גם הסכמי השכירות בין המבקשת לעיריה מכוחם לכאורה ניתנה למבקשת זכות שימוש במקרקעין תקופתם הסתיימה ביום 21.8.07, חודשים רבים לפני הגשת התובענה. כך שהמבקשת לא הציגה ולו ראיה ביחס לזכויות תקפות כל שהן במקרקעין האמורים.

באשר לטענת העדר סמכות ענינית, התובענה הינה לסילוק ידה של המבקשת, תובענה שהינה בתחום סמכותו הענינית של בית משפט קמא, בית משפט השלום.

המשיבה טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, המדובר באנטנה סלולרית המותקנת על גבי עמוד תאורה, בהיות האנטנה נכס עסקי במידה ויתקבל הערעור הנזקים העשויים להיגרם למבקשת הינם לכל היותר נזקים כספיים אשר ניתנים לפיצוי. כל טענות המבקשת בענין הנזק לה ולציבור לקוחותיה אינם יכולים להוות טעם לעיכוב ביצוע. לטענתה התובענה הוגשה עוד בשנת 2008 למבקשת הייתה האפשרות להיערך מבעוד מועד לסיכון שמא תתקבל התביעה נגדה.

המשיבה מוסיפה כי עיכוב הביצוע יהווה פגיעה חמורה בזכות הקניין של המשיבה אשר מתנגדת בכל תוקף להימצאות אנטנה סלולרית המפיצה קרינה ומותקנת בסמיכות רבה לבית החולים המופעל על ידי המשיבה.